תמות אמן ושונא אדם. חמישי. אוגוסט. חצות

    
 היה היה, יום חמישי אחד חם ולח… שונא אדם, שבועיים לפני יציאה לטור ארופאי, ותמות אמן, שחזרו מטור כזה לפני חודשיים, נתנו הופעה חיה. אחרי כשעתיים של התגודדות מחוץ למועדון, שיחות אינטלקטואליות ושתיית אלכוהול (הממשיך להתייקר) בחום הגהנום, הקהל החל לרדת אל מתחת לפני האדמה, למרתף לבונטין 7. שונא אדם היא להקה שבהחלט מסוגלת לגרום לבחורי האולד סקול לזחול מחוץ למערות וללכת להופעה מקומית (ולקבל הופעה ברמה בינלאומית עבור ארבעים שקלים חדשים ומוכי אינפלציה). תמות אמן, כמסתבר, לא נופלת גם היא מהרמה  הזאת. פרצופים מוכרים ויקרים מכל רחבי האימפריה (קריות, באר שבע, ירושלים) נצפו בקהל, שמנה כ-170 יחידות בני אנוש. 

  תמות אמן עלו ראשונים, דקות לפני חצות, וכבר מהשיר הראשון היה מובן שזוהי הופעה מהשורה הראשונה - מרוכזת, מדוייקת וסוחפת. לבושים גלימות שחורות ומגובים בבקבוק וויסקי (בלנדד), שפכו תמות אמן גלים של אופל מלודי המשמח את הלב ומרפא את הנשמה. הסאונד המצויין והמדוייק שלהם תובל ע"י עוז מיכאלי ברעשים סגנון נויז, מה שללא ספק הוסיף עניין והנאה. כמה מילים על המוסיקה. החומר של תמות אמן הוא תבשיל שבסיסו ועיקר טעמו הוא אולד סקול בלאק. מי שירצה, ישמע שם את דארקת'רון, דארק פיונרל, מייהם ועוד.
 יחד עם זאת, נוצר רושם שההלחנה (וגם הנגינה) מתבצעת מעמדה של הסתכלות לאחור למורשת הקרב של הבלאק ולקיחת המרכיבים הטובים והמתאימים ביותר, כמין הפקת לקחים (מוצלחת הרבה יותר מזו של צה"ל). ובנוסף, השפעות ואף קטעים שלמים של הארד קור, גריינד ואף הארד רוק קלאסי. סאונד פחות אטמוספרי מזה הקיים בבלאק קלאסי מצוי, אך בהחלט נוכחת הילה אפלה המסופקת ע"י ההלחנה והשירה יותר מאשר ע"י צליל ונפח.  השירים קצרים (2-3 דקות) ומונוליתיים, מה שתורם להעברה של אנרגיה סגולית למאזין, שכל כך מורגשת בהופעה חיה. כל זה, יחד עם גישה קצת שונה לשירה, לקצב 

ולסולואים, מספק למאזין מסע מחושב ומוצלח לאולד סקול בלאק מנקודת מבט מודרנית.     כמו אצל רוב הלהקות הטובות, קיימת אצל תמות אמן אחדות בין החומר לצורת הגשתו בהופעה. ללא בולשיט מיותר, עם הפסקות מאד קצרות בין השירים, עם מרכיבים סגנוניים ויזואליים מינימליסטיים וקולעים (תלבושות, תאורה נכונה) ופידבק חזק מהקהל. אנרגיות מצויינות, עוצמתיות אך מאופקות, סחפו את הקהל לאורך ההופעה הקצרה (כ35 דקות), אך בהחלט מספקת. הופעה הרבה יותר טובה מהופעה ארוכה יותר שלהם שראיתי לפני חצי שנה בקלאב הד; קצר, מצויין וקולע, אפל ומשמח. תשעה יורונומוסים מתוך עשרה.

     כעבור חצי שעה, הקהל שנהר אל פני האדמה בכדי לעשן, חזר. שונא אדם עשו עוד כמה כיוונוני צליל אחרונים והתחילו לכתוש את הנשמות המאזינות. ראשית, השינוי בהרכב לא גרע ממנו איכויות. אחרי עזיבתו המצערת של הסולן/בסיסט/גיטריסט חן דהן (שנכח בקהל), השירה (לייתר דיוק – השאגה) עברה למנוע הלהקה תום, ונראה כי הוא מסתדר בלי שום בעיה. השירה שונה, אך בהחלט לא גרועה יותר ממה שהייתה, ככל שאפשר לשפוט מהופעה חיה. הבסיסט החדש גם מספק את הסחורה, ואף תורם למראה המקאברי של ההרכב על הבמה. המוסיקה – אפלה, כבדה, איטית, בנויה על תשתית יצוקה של צליל נמוך וחודרת לתודעה מהצלילים הראשונים. ההאזנה כמעט מדיטטיבית, הרגש – כמעט פיסי. דמיינו את עצמכם נטחנים במטחנה איטית וכבדה יחד עם כל מי שאתם אוהבים, או נמעכים על ידי קיר אינסופי ומחוספס של צליל ותבינו את מהות החוויה.

     אופי ההגשה בהחלט תואם את המהות המוסיקלית. תאורה מעומעמת והנרות הקבועים (הפעם שיתפו שונא אדם את הנרות עם תמות אמן, והם בערו לאורך שתי ההופעות) ברקע. שלשת הגיטריסטים, לבושים בשחור, משדרים אופל לעולם בתנועות מפוסלות ומינימליסטיות ורק מדי פעם, בקטעי מוזיקה המזוקקים ביותר פוצחים בהאדבנגינג ומניפים שערם. המתופף מסתתר מאחריהם כחיה רעה המחכה לטרף שלה בחושך. ברצוני לשבח את עבודתו הוירטואוזית של המתופף בהופעות, המוסיפה מימד למוסיקה לעומת ההקלטות. הפעם לא היה קורפס פיינט (צנוע), כמו בהופעת הבכורה אך בהחלט קיימים מרכיבים מינימליסטיים של שואו, שאפשר עוד לפתח בלי לגלוש לטעם רע. גם הפעם, עם שלשה משפטים שנאמרו לקהל והתרכזות טוטאלית בהחוויה המוסיקלית, שומרים שונא אדם על הדרם.

    על אף האהבה שלי לשונא, אין מנוס מלהתייחס לבעיות סאונד שרדפו את ההופעה. הקהל שהספיק לשמוע את הכוונונים בתחילת ההופעה כבר יכול היה להבין שמשהו לא כשורה. למיטב שיפוטי זה פגע גם בדינמיקה של ההופעה, שעדיין הייתה טובה, אך פחות טובה משלושת ההופעות שלהם שראיתי בעבר. מה שבלט במיוחד זה רמקול הבאס (ש"הפליץ") והעברה גרועה צלילים בטווח הבינוני. הבעיות היו מורגשות פחות במקומות מסויימים במרחב, אך עדיין הייתי קורא לסאונד סביר מינוס. לקראת אמצע ההופעה ניתקתי סוף סוף את עצמי מהמצלמה, הסתכלתי אחורה וראיתי שכמות הקהל פחתה משמעותית. אני מייחס את זה לאיכות ההגברה, הגרועה ביותר מארבעת ההופעות של שונא אדם שראיתי, שהיו דרך אגב, באותו המקום. למרות הכל הייתה זאת חוויה מהנה. אם אתם רוצים שיזרום לכם חושך משמח בוורידים אך לא אוהבים הרואין – שונא אדם זה בשבילכם.

    למי שלא מכיר, או אוהב לחפור, כמה מילים על המוסיקה. מדובר בדת' גולמי, אפל ואיטי המבוסס על צליל נמוך. או, כמו שאחדים מכנים את הסגנון – דת' דום. בכל אופן שונא אדם שואבים יותר מרכיבים מדת'. למרות שהסגנון והצליל הם אולד  סקול מובהק, אי אפשר לומר ששונא אדם מחקים מישהו. ההרגשה היא יותר שזאת הייתה יכולה להיות להקה באמצע שנות השמונים, ששמעה וונום, סלטיק פרוסט ובת'ורי, ולקחה את הדת' מטאל לכיוון קצת שונה מזה של רוב להקות פלורידה או שוודיה. הרגשה של חזרה בזמן קשורה גם לאיכות מוסיקלית ללא רבב, כמו בתקופת פריחתו של הדת' מטאל, וגם שמירה על יחודיות הסגנון, בניגוד להרבה להקות שמייצרות היום סלט מוסיקלי ממרכיבים לא טריים. מי שממש רוצה להתעקש על אנלוגיות ימצא במוסיקה שלהם רמזים דקים מאד של להקות כמו אינטומבד, אוביצ'וארי, אוטופסי וכדומה. לי אישית הם מזכירים, אם כי יותר ברוח ולא במוסיקה, את סלטיק פרוסט והאלבום הראשון של דרקת'רון. לשונא אדם מספר אי-פּיים ואלבום מצויין, אם כי התקליט האהוב עליי הוא "חמושים בפטישים" המעולה.

    ההופעה נמשכה קצת יותר מארבעים דקות והסתיימה ב"תודה רבה" האופייני. נוגן שיר חדש (מרענן, ללא שינויי סגנון, רק גישה טרייה יותר לזה הקיים). בסופו של יום, שונא אדם סיפקו  חוויה מוסיקלית אותנטית, חשוכה ומשמחת, למרות בעיות הסאונד. שבעה קווטרונים וחצי מתוך עשרה. (בגלל הסאונד).

    מה הייתי רוצה לראות בעתיד? מתמות אמן – עוד חומר, אלבום ובכלל כמה שיותר הקלטות, להחליף את הוויסקי הבלנדד בסינגל מאלט. משונא אדם – יותר הופעות. הלהקה נתנה ארבע הופעות מאז הקמתה, אם נחשיב את ההזמנה הנדיבה לחזרה הפתוחה - אז חמש, בכל זאת – לא יותר מדי. אז יותר הופעות, ארוכות יותר, אולי גם (בעל זבוב ישמור)  בערים אחרות ברחבי האימפריה. וכמובן מהקהל – לפקוד הופעות אלה בהמוני יחידות בני אנוש.

סוף אוגוסט, 1979 ממותו של ישו. ארץ הקודש.

שמחה.ששון. מוות.