In April 2010 the first ever (hopefully not the last) Israeli thrash metal LP was released by Strident, a band from Beer Sheva, consisting of Russian speaking immigrants.
הטקסט העיברי למטה
I think I first learned of their existence in the spring of 2009 from the internet – during one of my routine “expeditions” in search of our own local listenable music. What I found was a myspace page of what appeared to be a completely wacko project – some old school thrash metal played by four Russian-originating kids. Four songs of very raw, rough, and sincere thrash, sung with heavy Russian accent. However, the music was pretty good, and while being funny, it still rocked – a lot of spirit and balls, what else do you need? Those guys could play too, though the music was simple, everything was sharp and sounded just in place. So the glorious villages of our country were able to provide a pretty nice outfit of thrash metal. Well, there’s nothing unusual in thrash coming out of a shithole, just remember Florida , USA
Despite my curiosity, I only got to see them live almost a year later, in the winter of 2010, when they already had an album recorded, though still not issued. That gig in the Rogatka (ex Patifone) was a memorable event. The place is the most informal club I’ve been to in Tel Aviv, the size of a mediocre apartment, offering bottled Goldstar for 10 shekels and some cheap veggie food, acting like some weirdo community center. Fucking awesome, considering that the sound is actually ok. The crowd consisted mostly of kids, like 13 to 16, drinking alcohol-free beer and jumping happily, and a few 30+ weirdoes. The show given by Strident was a joyful kickass, funny, aggressive, energetic – simply great. I believe that the thrash underground of US and Germany
Just think of the early days of thrash – DRI, Sacred Reich, Artillery, Sodom
“Psycho Provocateur” – a great song with great riffs. Demon’s firm Russian accent is especially felt in this one, but somehow makes it even better. A great song for mosh pit choreography – fast parts, slow parts, memorable chorus – “Wow, I’m a psycho, psycho provocateur”. The following “Prepare to die” is a pretty boring song, just some usual old school thrash with nothing special on the side. “Buy the Flesh” - the same but slightly better. “Strident’ – the same but a little worse.
“Who cares” - the previous three combined and improved, a good one. The last two songs on the album are the best ones. Little masterpieces exploring the classical thrash themes: beer and army. I would advise to listen to the album from the end to the beginning. The sound is satisfying indeed, everything recorded on a pretty high level. As for the mixing by the great Mr. Applebaum, I think he could do better. As I mentioned, the backing vocals, when they appear, are covering up the music, making it sound more like hardcore. Demon’s vocal’s sound too high from times to times – really screeching – strident indeed. More accent on the drums would do better too, or perhaps some more sharpness and speed. Something feels not quite right with the drums. Well, since I’m not a drummer – this is only my intuitive impression. The guitar solos sound a little dry – perhaps too strict and clear, a dirtier sound would be more natural. All in all – it’s a very mediocre mix.
I must say that this Historic to every metalhead event went unnoticed by the official and unofficial media, even the Metalist internet magazine did not regard this as anything worth mentioning. Not an article, not an interview or a review - nothing, except an unrelated amateur radio show of the Oranim college. This is a good illustration of the local metal scene. People are interested exclusively in what is done by their personal friends, relatives, coworkers etc… Our shows are beginning to look like village gatherings where everyone knows everyone and strangers are treated with suspicion. This is why there’s lack of any constructive (or destructive, he he) criticism, this is why the endless thank you’s to Grandpa Ruven (who financed an EP, owns a club, came to the show or whatever) on every live show, this is why the scene remains small. Having no right friends in Tel Aviv (and they should make some), Strident was simply ignored, being outside the closed loop of our small, but angry scene. A painful fact, since the quality of the record and the music is more then comparable to the works of any other local band. Well, as in every field today, what they need is a good and merciless promoter.
באפריל 2010 אלבום הת'ראש הישראלי הראשון (בתקווה שלא האחרון) שוחרר על ידי סטריידנט, להקה מבאר שבע שמורכבת ממהגרים דוברי רוסית.
למרות סקרנותי הרבה, יצא לי לראות אותם בהופעה כמעט שנה לאחר מכן, בחורף 2010, כשכבר היה להם אלבום מוקלט שאומנם עוד לא יצא. ההופעה ההיא ברוגטקה (פטיפון לשעבר) הייתה ראויה להנצחה. זהו המועדון הכי לא רשמי שביקרתי בו בתל אביב, בגודל דירה לא גדולה, גולדסטאר בבקבוקים ב 10 שקל ואוכל טבעוני זול, הוא גם מתפקד כמעין מרכז קהילתי מטורלל. מקום בן זונה, בהתחשב בעובדה שהסאונד שם די טוב. הקהל היה מורכב ברובו מילדים, בסביבות 13-16, ששתו בירה נטולת אלכוהול וקפצו בשמחה, ומעט אנשים משונים בני 30+. ההופעה שסטריידנט נתנו הייתה בעיטה משמחת בראש, מצחיקה, אגרסיבית ואנרגטית – נהדרת. אני מאמין שמחתרת הת'ראש בארה"ב וגרמניה בשנות השמונים נראתה בדיוק ככה, אולי רק הבירה הייתה טובה יותר. גם המוזיקה עצמה הזכירה את הזמנים ההם, מאוד גולמית, חומר שחוזר למקורות, גם בטקסטים – מלחמה, אלכוהול, התעללות מינית וכו'. היה מאוד מרגש להתקל בלהקה נהדרת ולגמרי לא מוכרת.
תחשבו על תחילת ימי הת'ראש – DRI, Sacred Reich, Artillery, Sodom ... בערך 14 שירים בוצעו, מספר קאברים שכללו את 'Russian Vodka' שיר של הלהקה הרוסית המטורפת לגמרי 'איכול המתכת' - להקה המשלבת בחור לבוש כמו היטלר, גמדים עירומים וסטריפטיז בהופעות האלכות'ראש האפיות שלהם.
"Die, die, die, die, fry, fry, fry, fry!" קטעי הבאס טובים גם הם. "Sex Toy" – שיפור ניכר. עבודת תופים טובה וריפים מעניינים , שירה טובה, השיר בהחלט שמח ומשמח. עוד פזמון טוב עבור הקהל לצעוק – "Can you feel me inside? Can I make you enjoy? I'm your sex toy!"
"Psycho Provocateur" – שיר מעולה עם ריפים מעולים. המבטא הרוסי הנוקשה של דימון מורגש כאן במיוחד, אבל איכשהו הוא הופך את השיר לטוב עוד יותר. שיר נפלא לפוגו – חלקים מהירים, חלקים איטיים, פזמון קליט – "Wow, I'm a psycho, psycho provocateur" . לאחר מכן מגיע השיר "Prepare to die" – שיר די משעמם, אולדסקול ת'ראש שגרתי ללא שום תוספות מיוחדות."Buy the Flesh" – אותו הדבר אבל קצת יותר טוב. "Strident" – אותו הדבר אבל קצת יותר גרוע. "Who Cares" – שילוב של השלושה הקודמים בתוספת שיפור, שיר טוב.
שני השירים האחרונים באלבום הם השירים הטובים ביותר. יצירות מופת קטנות שממשיכות לחקור את נושאי הת'ראש הקלאסיים: צבא ובירה.בקיצור, אני ממליץ להאזין לאלבום מהסוף להתחלה. הסאונד טוב בהחלט, ההקלטה ברמה גבוהה. בקשר למיקס שנעשה על ידי מר אפלבאום המופלא, אני חושב שהוא היה יכול להשיג תוצאות טובות יותר. כפי שכבר ציינתי, קולות הרקע, כשהם ישנם, גוברים על המוזיקה וגורמים לקטעים הנ"ל להשמע כמו הארדקור. השירה של דימון גבוהה מדי לעיתים – ממש צווחנית – בהחלט צורמת כמו שם הלהקה. דגש רב יותר על התופים היה ימהווה שיפור,יחד עם תוספת של חדות ומהירות – משהו בתופים לא יושב לגמרי במקום. טוב, כיוון שאני לא מתופף – זהו רק הרושם האינטואיטיבי שלי. קטעי הסולו של הגיטרה מעט יבשים – אולי קפדנים ונקיים מדי, סאונד מלוכלך יותר היה יותר מתאים. לסיכומו של דבר – המיקס בינוני.
סך הכל, אם לא להתייחס לשגיאות הכתיב בחומרה, האלבום בסדר. בעצם, אם המילים לא היו מפורסמות, אני בספק שמישהו היה שם לב. זה כמובן מרגש, כיוון שזה אלבום הת'ראש הראשון שהוקלט ויצא במולדת הנהדרת והבלתי מפותחת שלנו. תודה לכם חברים, תמשיכו לנסות ולהזדיין.
No comments:
Post a Comment