Sunday, April 25, 2010

Hellelujah 2010.

Hellelujah 2010.
The Hebrew text is below. If you don't want to read all this bullshit, go straight to the pictures link in the bottom.

הגרסה העיברית למטה. אם אין לכם כוח לקרוא את
הבולשיט, לכו ללינק תמונות בתחתית.

Hellelujah fest. Israel. Hertzliah.


Well boys and girls, after our glorious independence day spent at home, I made up my mind to visit ( for the first time) the biggest, as claimed, local metal event – the third annual Hellelujah open air festival, held somewhere in Hertzliya. Thirteen of our finest, or maybe not the finest, bands starred in the line up, as follows: Whorecore, Prey for Nothing, Missing in Action, Kna'an, Desert, Spawn of Evil, Dark Serpent, Tales from the Morgue, Negative Projection, Blood Everywhere, Of Marbles Black, Catharsis, Ad Libitum.
I must mention that the festival is a charity event, and all your money ( by the way the ticket is cheap – 50 shekels or about 15$ on presale), supposedly went to a good cause – a bunch of endangered fucked up teenagers will perhaps benefit from it. Although I prefer my money to go on buying booze, drugs, weapons, prostitution and so forth, kind of like the taxes I pay; I purchased six tickets for myself, the old lady and some of our precious friends. The tickets were kindly brought to my very home by a nice dude - presale surely pays off…..
As for me personally, the line up wasn’t glamorous, however – Dark Serpent, Prey for nothing and Tales from the Morgue are definitely worth the time and the money. To those of you unfamiliar with our local scene – Dark serpent play old school thrash, with a lot of soul and a sufficient level of technical skill – kind of like Kreator, but slightly better, they are perhaps the most unappreciated band in our small, proud and torn by war country. Being around since like 1998, yet few people know them here or anywhere in the world. Seeing them live is always a pleasure.
Prey for nothing – pretty standard so called "melodic death" or "Swedish death", but of a very good quality – they play well, and the singer has a very strong voice; nice melodies, anyone who likes the genre will appreciate.
Tales from the morgue – well, I just liked the name, besides, once in Jerusalem I've missed their show – had to leave exactly when they came on stage. Moreover, I had some experience working in a morgue, and I was curious, will the music bring back some of those precious memories. Their myspace provides some nice grind with different additives – not too heavy, mean and entertaining. Other then that – I was ready for nice surprises, except maybe for Whorecore and Desert, which I've seen live and didn’t like, mostly because of their genres, heavy grind or power metal were always hard for me to digest.

The festival.

Having some fried potatoes with a few shots of Becherovka, Friday afternoon, we set out to Hertzliah from Tel Aviv. Arrived at the place at six in the evening, to hear the last song of “Of marbles black” from the parking lot – to tell you the truth I didn’t regret I missed their show. So we went in this “youth club” or “youth center” ( as stated on the building ) – nice fucking place, when I was growing up, our youth center consisted of a ‘warehouse like' shed with asbestos ceiling when this… Well, Hertzliah isn’t exactly a poor town. A big, two floors, modern designed complex with an amphitheater – where the festival actually took place, an indoor stage (inactive), big lawns, high fence and so on.
So we entered – what I saw at first were lots of kids and some cops. It’s always a pleasure to see cops at a metal event, but here it was pretty funny – since the average age of the crowd was about 16. Later on I was amused watching the cops pulling some people out of the pogo circle (or moshpit, whatever). Anyway, first band I saw was “Tales from the Morgue”. I was pretty disappointed – they all can play, but the music was really uninteresting. Never mind, we walked around, found a nice spot to sit – one of the amphitheatre’s stairs. At that moment it became clear that no alcohol is sold on the premises. Not even beer. Not even yogurt – only hotdogs, pizza and ice cream. Though we did buy some ice cream – it was hardly a substitute for booze, and my usual hidden flask of Becherovka was quickly consumed.
Disgustingly sober we heard “Negative projection” for the first time ever – what a nice surprise. Those kids can play. Nice, melodic music, nice screams, nice drums. The sound throughout the event was tricky – that means a lot depended on where you stood. All in all I would give the sound 6 out of 10, but if you happened to stand near the soundmen – especially behind them – the sound was perfect. But that was a pretty small spot.
As I walked around the entire place I found out that the sound was different everywhere – and it’s not such a big place. I can say that the left speaker complex was giving out mostly screaming high notes, while the right one was more bass oriented. If you stood near one of them – it sounded bad. The sound was ok near the stage, a little worse in the middle, much worse if you sat on the high amphitheater stairs and perfect near the soundman – logical.
Negative projection played for half an hour and Dark Serpent got up. As I wrote before, it’s always a pleasure. I was running around from the front of the stage to the back, into the pogo circle and to the inner stage area to take pictures the whole show. Very energetic and driving music, inspiring to heroic acts and mass extermination of human insects – as thrash is supposed to be. The guys also feed the material with a lot of humor, which I always appreciate – like the dedication to the crowd’s mother, the “fingered” logo of the Kakh movement, the idiotic masks and so on. I wish Varg Vikereness had this kind of sense of humor. Except minor sound problems – like lowering of the vocals sometimes, the show was great. The pogo was soft, but barbaric, like a sissy fight with outraged athletic midgets. I easily pushed people away, but there were lots of hands and legs flying in the air to be avoided, and someone always grabbed on my newly bought Dark Serpent shirt – I fucking hate that!!! You fucking push, you don’t grab. Finally I got some short 15 year old kid’s knee in my stomach – bad sports, boys and girls. Anyhow, by that time the general mood was high and happy. Dark Serpent played for about 40 minutes, I think. At that point I could say I’ve got my money’s worth.
After hearing first 30 seconds of Spawn of Evil we decided to go out and get some god damned alcohol. Had to drive up to the local shrine of food – Tiv Taam, got some beers, went back. Desert’s show was spent in the parking lot drinking beer – no power metal fans among my dear old buddies. From the parking lot it sounded like any other band of the genre – from Blind Guardian to Sabaton. The beer was quickly over – as usual, and we went in to see Kna'an – another nice surprise. Good music – I’d say it’s atmospheric death/black metal with some additives and some oriental influence. Although the keyboards were hardly heard, I liked what they were doing. Good stage presence also – lots of people on stage, a lot of light, a charismatic front man dressed in a white robe. The only flaw – too much bullshit between the songs. All in all nice show.
Missing in Action followed - very well played and very boring music. Just a bunch of musical cliché’s I would say, from Metallica to Lamb of God through Pantera and so on. Since the guys are pretty skilled they have a future, but the material is disappointing, especially since I’ve heard a lot of praise for the glorious Wacken Battle winners. Whatever. During their show I found a pizza box with two slices and ate them. Something to remember MIA for.
Prey for Nothing. At first I stood near the stage – second row, and then went to wander around and take some pictures, finally I stood near the soundmen. Prey for Nothing suffered the most, I think, from the sound instability, some parts sounded really badly. It is especially felt when you are familiar with the band’s repertoire, since I saw them live twice before and purchased the album. All in all it was a nice show; the good moments definitely outnumbered the bad ones, nice work by the front man, and good music of course. They stated that soon they go into the studio for their second meat pie – so good luck with that.
After Prey for Nothing we went home.

In conclusion.
I have nothing against youth and youth centers, but this festival resembled something like “kids play a game of metal festival”, though playing it successfully. Not a lot of mature crowd (that is after army service like 21+) was spotted, no beer sold and so on. Although children are the future, I am also interested in the present. I think like 700 people attended – not bad. The sound could be better too, though it wasn’t really bad. The cops were funny; maybe we should have them on every show. Organization – pretty good in terms of inner affairs, everything was more or less on time, no stupid problems or unpleasant situations. Well it was worth the time and the money, even this astronomic sum.
I would advise the organizer to “think out of his age group”, or add someone to the production who will be able to draw older people next time – by line up, cheap beer, free drugs or whatever – and make this event really big.

Hasta la Victoria siempre!

2010 פסטיבל הללויה.


טוב, ילדודס, אחרי שביליתי את יום העצמעות המהולל שלנו בבית, החלטתי לבקר לראשונה ב אירוע המטאל המקומי הגדול מכולם, כפי שנטען, פסטיבל הללויה השנתי השלישי, הממוקם אי שם בהרצליה. שלושה עשר מהרכבינו הטובים או הלא כל כך טובים, כיכבו ברשימת האירוע:

Whorecore, Prey for Nothing, Missing in Action, Knaan, Desert, Spawn of Evil, Dark Serpent, Tales from the Morgue, Negative Projection, Blood Everywhere, Of Marbles Black, Catharsis, Ad Libitum

הפסטיבל, יש לציין, הוא ארוע התרמה, וכל כספכם (הכרטיסים דרך אגב, היו זולים – 50 ש"ח במכירה מוקדמת) ילך למטרות נעלות – חבורת ילדים מטורללים בסיכון יהנו ממנו ככל הנראה. למרות שאני אישית מעדיף שהכסף שלי ילך לקניית אלכוהול, סמים, נשק, זונות וכו',כמו המיסים שאני משלם; רכשתי ששה כרטיסים לעצמי, לאישה וכמה מחברינו היקרים. הכרטיסים הובאו אליי הביתה על ידי בחור נחמד – מכירה מוקדמת אכן משתלמת.
ה"ליינאפ", עבורי אישית, לא היה מזהיר במיוחד, למרות ש "הנחש השחור", "טרף עבור שום דבר" ו"סיפורים מחדר המתים" שווים בהחלט את הזמן והכסף. לאה מכם אשר לא בקיאים בסצנה המקומית – דרק סרפנט מנגנים אולד סקול ת'ראש – עם הרבה נשמה ויכולת טכנית מספקת בההחלט, בערך כמו קריאטור – אך טוב יותר במקצת. הם אולי הלהקה הכי לא מוערכת אצלנו – היא קיימת בערך מ 1998, אך עדיין לא כל כך מוכרת אצלנו אן בעולם. לראות אותם מופעים זה תמיד תענוג.
פריי פור נאת'ינג מנגנים מה ש נקרא "דת' מלודי" או "דת' שוודי" רגיל למדי, אך באיכות מעולה. הנגנים טובים, הסולן בעל קול חזק במיוחד, מלודיות נעימות – מי שאוהב את הז'אנר, בטוח יהנה.
טיילס פרום דה מורג – האמת שאהבתי את השם, חוץ מזה פיספסתי את החברה האלה בירושלים לא מזמן – הייתי צריך לעזוב בדיוק כשהם עלו לבמה. יתר על כך, יצא לי פעם לעבוד בחדר מתים, והיה לי מעניין לגלות אם המוסיקה תעורר שוב את הזכרונות הנפלאים. עמוד המייספייס שלהם כולל גריינד נחמד עם כל מיני שילובים – לא כבד מדי, מרושע ומשעשע. חוץ מאלה, ציפיתי להפתעות נחמדות וחמודות, אולי להוציא את הורקור ודזרט, אותם ראיתי וממש לא התלהבתי. טוב, זה כנראה בגלל הז'אנרים – פאוור מטאל וגריינד כבד זה משהוא שאף פעם לא הצלחתי לעכל.


אחרי ארוחה המורכבת מתפ"א מטוגנים וכמה כוסיות של בכרובקה, יצאנו לדרכינו מתל אביב להרצליה. הגענו בסביבות שש בערב – בדיוק בזמן כדי לשמוע את השיר האחרון של "אוף מרבלס בלאק" ממגרש החנייה. האמת – לא התחרטתי יותר מדי שפיספסנו אותם. אז הלכנו למועדון הנוער הזה, מקום לא רע, כשאני הייתי נער, מועדון הנוער שלנו היה מין צריף דמוי מחסן שכזה , עם תקרה מאזבסט. טוב, הרצליה היא לא בדיוק עיר של תפרנים. בניין גדול ומודרני בן שתי קומות אם אמפיתאטרון – איפה שהפסטיבל התרחש, מדשאות גדולות וגדר גבוהה. תענוג לעיניים.
נכנסנו – הרבה ילדים ומספר שוטרים. זה תמיד גורם לאושר לראות שוטרים בהופעת מטאל, אבל הפעם זה כבר היה מצחיק כי הגיל הממוצע של הקהל היה בסביבות 16. מאוחר יותר ובעונג רב ציפיתי בשוטרים מושכים אנשים מהפוגו. בכל אופן, הלהקה הראשונה שראינו הייתה "סיפורים מחדר המתים"; די התאכזבתי – החבר'ה יודעים לנגן, אך המוסיקה באמת לא מעניינת. הסתכלנו סביב, מצאנו מקום נחמד לשבת, על מדרגות האמפי. כאן התברר ששום משקה אלכוהולי לא מוצע למכירה בשטח האירוע. לא בירה, לא יוגורט, רק נקניקיות, פיצה וגלידה. למרות שאכן קנינו גלידה היא בקושי סיפקה את צרכינו האלכוהוליים, ומימיית הבכרובקה שהגנבתי פנימה כרגיל, נגמרה מהר מאד.
פיכחים עד כדי גועל שמענו בפעם הראשונה את "נגטיב פרוג'קשן" – איזו הפתעה נעימה. הילדים בהחלט יודעים לנגן. מוסיקה מלודית ונעימה, צעקות מצויינות, קצב נחמד ביותר. היה כיף. הקול, או ה"סאונד" לאורך כל האירוע היה ערך משתנה ומסובך. בסופו של יום הייתי נותן לקול ציון 6 מתוך 10, אבל אם הזדמן למישהוא לעמוד ליד עמדת הסאונדמן, במיוחד מאחוריה – הקול היה מושלם. למרות שזה היה מין "מסדרון" די קטן של איכות.
אחרי שטיילתי בכל הרחבה נוכחתי לדעת שהסאונד היה די שונה בכל מקום, למרות שהמקום אינו גדול במיוחד. הרמקולים השמאליים היו צעקניים עם צלילים גבוהים, הרמקולים הימניים שדרו יותר בס. אם עמדת ליד אחד מהם – זה נשמע גרוע ביותר. הסאונד היה בסדר ליד הבמה, קצת גרוע יותר באמצע, הרבה יותר גרוע על המדרגות הגבוהות של האמפי, ומושלם ליד אנשי הקול – מה שדי הגיוני.
ההקרנה השלילית" ניגנו כחצי שעה ו"דרק סרפנט" עלו. כנו שכתבתי – זה תמיד תענוג. התרוצצתי במשך כל ההופעה בין קדמת הבמה, מעגל הפוגו והמרחב הפנימי ליד הבמה כדי לצלם. מוסיקה מאד אנרגטית ומניעה, מעוררת השראה למעשי גבורה והשמדה המונית של חרקים האנושיים – כמו שת'ראש צריך להיות. החברה גם מגישים את החומר עם הרבה הומור – מה שאני אישית תמיד הערכתי – כמו ההקדשה של שיר לאמא של הקהל, הלוגו של תנועת כך עם האצבע המשולשת, המסכות המפגרות וכו'. הלוואי ולוארג ויקירנס היה חוש הומור כזה. ובכן, חוץ מכמה בעיות עם הסאונד – כמו החלשת השירה מדי פעם – הופעה מצויינת. הפוגו היה רך, אבל ברבארי, כמו קרב נמושות עם גמדים מאומנים וכועסים. דחפתי ממני אנשים די בקלות, אבל הייתי צריך להיזהר כל הזמן מידיים ורגליים המעופפים באוויר ומישהוא כל הזמן טפס ומשך בחולצה שלי – חולצה דנדשה של ה"נחש האפל" שרק קניתי. אני שונא את זה, כוס רבבבאק!!!
בפוגו דוחפים – לא מושכים בחולצות! בסופו של דבר גם קיבלתי ברכיה בבטן מאיזה גמד בן 15 – זו לא רוח ספורטיבית, ילדודס! בכל אופן, בזמן הזה מצב הרוח היה מרומם ושמח. הנחשים האפלים ניגנו כ 40 דקות. אני יכול לומר שכבר אז קיבלתי תמורה יפה לכסף ששילמתי.
אחרי שהאזנו לשרצים (ספון אוף איבל) במשך כ-30 שניות, החלטנו לנסוע ולקנות סוף סוף קצת אלכוהול. נאלצנו לנסוע עד מקדש האוכל המקומי – טיב טעם, קנינו בירה וחזרנו. את המופע של דזרט בילינו בחניה תוך שתיית בירה – אין, ולא יהיו מעריצים של פאוור מטאל בשורותינו. טוב, מהחניה זה נשמע בדיוק כמו כל להקות הז'אנר – מבליינד גווארדיאן עד סבטון. הבירה חוסלה במהירות, כרגיל, וזה אף פעם לא משנה כמה אתה קונה. חזרנו פנימה לראות את "כנען" – עוד הפתעה נעימה. מוסיקה טובה – הייתי קורא לזה דת/בלאק אטמוספרי עם תוספות והשפעות מזרחיות. למרות שאת הקלידים כמעט ולא ניתן היה לשמוע, נהנתי ממה שהחבר'ה עושים. נוכחות במה מצויינת – הרבה נגנים, הרבה אור, סולן כאריזמאטי לבוש בלבן. החסרון היחיד – כמות הבולשיט בין השירים. בגדול – הופעה טובה מאוד.
"מיסינג אין אקשן" היו הבאים – החברה מנגנים טוב מאוד מוסיקה משעממת מאד. אוסף של קלישאות מוסיקליות הייתי אומר – ממטאליקה עד לאמב אוף גאד דרך פנטרה וכו'. לחבר'ה ככל הנראה יהיה עתיד כי לנגן הם יודעים – אך אכזבתי מהחומר הייתה גדולה, במיוחד אחרי ששמעתי שבחים על זוכי הוואקן באטל המהולל. בזמן הופעתם מצאתי קופסת פיצה עזובה ובה שני משולשים ואכלתי אותם. כך תיזכר לי הלהקה.
"טרף לשום כלום". בהתחלה עמדתי ממש ליד הבמה, אז הסתובבתי עד שנעמדתי ליד הסאונדמן. פריי פור נאת'ינג סבלו יותר מכולם, לדעתי, מהסאונד הלא יציב – חלק מהקטעים בשירים נשמעו גרוע. זה הורגש במיוחד כיוון ש יש לי הכרות טובה עם חומר הלהקה – משתי הופעות ומהאלבום. בגדול המופע הצליח, הרגעים הטובים בהחלט גברו על הגרועים, עבודה יפה של הסולן, אווירה כיפית בהחלט וכמובן מוסיקה טובה. הם הודיעו שעוד מעט הם נכנסים לאולפן לבשל את פשטידת הבשר הבאה שלהם – שיהיה בהצלחה.
אחרי פריי פור נאת'ינג נסענו הבייייתה.

אין לי שום דבר נגד הנוער ומועדוניו, אבל הפסטיבל הזה דמה ל "ילדים משחקים בפסטיבל מטאל", למרות שהמשחק היה די מוצלח. לא היה הרבה קהל בוגר – והכוונה לגיל אחרי צבא, לא הייתה בירה וכו. למרות שילדים הם העתיד, אני מעוניין גם בהווה. משהו כמו 700 איש באו להערכתי - לא רע. הסאונד גם יכול היה להיות יותר טוב – לא שהוא היה מאד גרוע. השוטרים היו מצחיקים – אולי כדאי לארגן כמה בכל הופעה. האירגון, בהיבט העניינים הפנימיים, היה טוב – הכל היה פחות או יותר בזמן, בלי בעיות מטומטמות ומצבים לא נעימים. בהחלט שווה את הכסף, עם כמה שהסכום אסטרונומי.
עצתי למארגן – לחשוב "מחוץ לקבוצת הגיל" שלו, או להוסיף מישהו להפקה שיביא קהל בוגר יותר בפעם הבאה – ע"י ליין אפ, בירה זולה, סמים בחינם או מה שזה לא יהיה.

הסטה לה ויקטוריאה סיאמפרה.

Here are 179 beautiful pictures I took.

Wednesday, April 21, 2010

Greetings, boys and girls. Israhellocalscene is born today. Here I'll be pouring my musical tastes mostly regarding live events in our great motherland of Israhell. Welcome.