On April 29, 1977 years since the death of Christ, early evening, I purchased two tickets to Strident’s debut album's “On the Aim” release event, scheduled on the 12/5/2010 along with the CD, kindly delivered by the band’s drummer Mr. Blacksmith.
I got to the club a little late – Whiskill exactly announced their last song. Although it's stupid to base your impression on one song, I want to write a few words after I've listened to their myspace as well. Whiskill is a bunch of kids who can hardly play. What they are doing resembles the heavier (and the worst) bands from the second Punk Wave. The drums are especially bad. But the vocals… Amazing!. This short kid is about 15 years old, I think, but he screams like a sad drunken demon. I've never heard anything quite like it, that's with the fact that he can't actually sing – it's a mix of screams, growls, wrong notes, etc… The result is unique and penetrating. Think of something like mixing Joy Division's Ian Curtis, Obituary's John Tardy and Lemmy from Motorhead – you'll get the right impression. If those kids learn how to play – they have a great future. Right now it sounds like some junior-high punk-thrash avant-garde project.
Betraytor were up next. I've seen them once before and liked them - it's very un-sophisticated, basic thrash, played sharply and with fun. Lots of laughs and idiotic games with the crowd – they are o.k. While Betraytor offers nothing new musically, their shows are fun to watch and listen to, it feels that the guys are just out for some good time, and the crowd can easily relate to that. They suffered from technical difficulties, but it added something to the performance, I guess. The sound was pretty bad, though it changed for the better during the show. There is something up with the sound in Sublime, I can't quite put my finger on it, maybe cause it's only my second visit there. From time to time it sounded too loud - all the instruments and the vocals interfering with each other, sometimes the bass and especially the base drum covered the rest of the instruments. Maybe just because it's a small place, or could be that the speakers are placed in bad locations. Whatever.
Betraytor played for about half an hour, Beerage were next. It's the second time I see them as well, however I don’t have any words of praise. The music is uninteresting and not very well performed. Most of the guitar solos sound way too primitive, slow and somewhat out of place having bad timing with the rest of the band. The vocals are the worst part. They are just bad. I think that if they got this kid from Whiskill to sing for them, they might have had something there. Well, since I was bored, I just took pictures of the band and the crowd. They played for about forty minutes.
The crowd was pretty small – about eighty people, I think, including the four bands. Mostly kids, some older dudes and girls, no grandmothers. Nice atmosphere all in all, people smiled. The pogo choreography was seldom and uninteresting – performed by a small group of kids.
Finally, Strinent climbed the stage and started after a 15 minutes sound check. As I said before, I enjoy what they are doing. With occasional bullshitting between the songs (the bullshit matched Strident's lyrical themes: booze, sex, muslim terrorism, etc…) they gave out a very good drive. Recently I've listened to their first born "On the Aim" for about twenty times, so I had a good chance to compare the studio work with the live performance. Musically the show was very good – precise, sharp, with everything just in place. However, there wasn't really a lot of excitement felt – I guess you can blame the crowd and it's small numbers, especially since after 11:30 the crowd started to dissolve. The guys looked very natural on stage – I think it's their regular day to day behavior – zero posing, zero unrelated bullshit. I guess they were a little disappointed (though they didn't show it, really) – another forty or fifty people in the crowd would surely make things better.
I understood that they had a temporary bassist (Mr. Anthrax stepped in) who introduced his fine bass skills along with an athletic torso – the pictures are good enough for Playgirl magazine, I'd say. (Speaking of pictures – there aren’t many, cause the stage was steam-smoked like a motherfucker while they were playing. And, for the assholes with cameras walking the stage on Godwrath – check out the gallery and see that you can get some results without trying to own the fucking stage). The set list ran more or less in the order of the album. Demon (shaving his head he resembled some kind of Ukrainian skinhead,) practiced his marvelous stunt of falling into the crowd for some pogo, I had a chance to push him myself couple of times, before he hurried back on stage. Mr. Blacksmith handled the drums very well – better than last time I saw them live. After a while he looked like being in a state of trance, or maybe he just had one of those sacred drummer revelations. Guitars were very solid, the very base of Strident's sound, in my opinion. Vocals – nice as usual, less screechy than on the album - an improvement.
A cardboard doll symbolizing our enemy (from muslims and the establishment - to the alcohol tax rise) was thrown off stage for the crowd to destroy, however, since we are not fanatics but mere thrashers, we just played football with it. Some of Mike Metaller's (the guitarist, that is) army pals (the guitarist is a damned N.C.O) demanded to hear the praised masterpiece "Fucking Army", because they needed to go. They were firmly refused and commanded to stay. "Strident" was played instead. There was a slight problem with the sound throughout the whole show – from times to times the bass drum covered everything except the vocals. Nothing horrible, though, since it didn’t happen too often. The band's manager – a chick named Dalia was invited to play the bass for "To beer or not to Beer" – the bass belt and the guitar itself kept falling off her. Better keep her with the managing.
After most of the album played, a small drinking contest or a "Vodka championship" as put by the band, was arranged on stage. Here I want to say something very important, boys and girls. Don’t drink cheap-shit vodka! I have a wide experience in that field - drinking almost everything in the Israeli market from Alexandrov, Stopka, Kiglevich, McCormick, Gold, Kazachok, Gorilka and Perfect, through Seabrook's, Royalty, Ursus, Finland, Absolute, Van Gough, SV, to Smirnoff, Danzka, Russian Standard, Stolichnaya, Kremlevskaya and Brilliant, and I can tell you – vodka quality today is your health tomorrow. So "Perfect" is out of the question – it's a perfect way to damnation, sickness and death – made from cheap Turkish alcohol, like most of local cheap vodkas. If you got some money – I personally recommend Danzka, better support Denmark then Turkey
Anyhow, during the drinking contest I unfortunately had to go home, missing my favorite "Fucking Army", the covers and whatever there was afterwards. Wednesday is not a very good day for a gig and though supporting Strident is important to me and their show is lots of fun, at midnight I left. So I don’t know who won the vodka Olympics.
ב 29 לאפריל, 1997 שנים לאחר מותו של ישו, אחר הצהריים, רכשתי כרטיסים לאירוע ההשקה של אלבום הת'ראש הארץ-ישראלי (יחד עם האלבום) שתוכנן להתקיים ב 12.5.2010.
הגעתי למועדון באיחור – וויסקיל בדיוק הודיעו שהם מנגנים את השיר האחרון. למרות שזה טיפשי לבסס התרשמות על שיר אחד, אני רוצה לכתוב כמה מילים לאחר שהקשבתי גם למייספייס שלהם. וויסקיל הם חבורת ילדים שבקושי יודעים לנגן. מה שהם עושים מזכיר את הלהקות הכבדות (והגרועות) יותר מהגל השני של הפאנק. התופים גרועים במיוחד. אבל השירה...משהוא מדהים. ילד נמוך בן 15 בערך, צורח כמו שד שיכור ומדוכא. מעולם לא שמעתי שום דבר דומה לזה, והוא אפילו לא שר – זה ערבוב של צעקות, נהמות, תווים לא נכונים וכו'... התוצאה ייחודית וחודרת. תחשבו על משהו כמו עירבוב של איאן קרטיס מג'וי דיוויז'ן, ג'ון טארדי מאוביטוארי ולמי ממוטורהד – אז תבינו את הרעיון. אם הילדים האלה ילדמו לנגן – מחכה להם עתיד מזהיר. כרגע זה נשמע כמו פרוייקט בחטיבת ביניים בסגנון פאנק-ת'ראש-אוואנגרד.
ביטרייטור עלו אחריהם. כבר ראיתי אותם פעם אחת בעבר ואהבתי – זה ת'ראש בסיסי נטול תחכום, שמנוגן בחדות וחדווה. הרבה צחוקים ומשחקים אידיוטיים עם הקהל – בקיצור, החבר'ה בסדר. בעוד שביטרייטור לא מציעים שום חידוש מוזיקלי, ההופעות שלהם כיפיות לצפייה והאזנה, רואים שהם יצאו לבלות והקהל יכול להזדהות עם זה בקלות. הלהקה סבלה מבעיות טכניות, אבל זה רק הוסיף משהו לשואו, אני מניח. הסאונד היה די גרוע, למרות שהוא השתנה לטובה בהדרגה. יש משהו עם הסאונד בסאבליים, אני לא יכול להגדיר את זה בדיוק, אולי זה בגלל שזה רק הביקור השני שלי במועדון. לפעמים הכל היה רועש מדי – כל כלי הנגינה והשירה הפריעו זה לזה, לפעמים הבאס ובמיוחד באס התופים כיסו את שאר כלי הנגינה. אולי זה בגלל שהמועדון קטן, או שהמיקום של הרמקולים לא נכון. שיהיה. ביטרייטור ניגנו בערך חצי שעה, ביראייג' עלו אחריהם. גם אותם ראיתי בפעם השניה, אבל אין לי הרבה מילות שבח. המוזיקה לא מעניינת, לא מבוצעת טוב במיוחד, רוב הסולואים של הגיטרה נשמעים פרימיטיביים מדי, איטיים ומעט לא במקום עם תזמון גרוע ביחס לשאר הלהקה. השירה היא החלק הכי גרוע. פשוט גרועה. אני חושב שאם הם ישימו את הילד הזה מוויסקיל בעמדת הסולן, אולי יהיה להם משהו מעניין בידיים. אז כיוון שהייתי משועמם, פשוט הסתובבתי וצילמתי תמונות של הלהקה והקהל. הם ניגנו בערך 40 דקות.
הקהל לא היה רב – בערך 80 אנשים, כולל ארבע הלהקות. הרוב ילדים, עם כמה חברים וחברות מבוגרים יותר, ללא סבתות. האווירה הייתה טובה בסך הכל, אנשים חייכו. הפוגו היה ארעי ולא מעניין – בוצע רק על ידי מספר ילדים.
לבסוף, סטריידנט טיפסו לבמה והחלו ב15 דקות של סאונדצ'ק. כמו שכבר ציינתי, אני אוהב את מה שהם עושים. עם הבזקי הבולשיט הקצרים שבין השירים (הבולשיט תאם את הנושאים בשירים של סטריידנט: אלכוהול, סקס, טרור מוסלמי וכו'...) הם שידרו אנרגיה טובה מאוד. לאחרונה האזנתי לבן הבכור"On the Aim" בערך עשרים פעמים, אז הייתה לי הזדמנות טובה להשוות את עבודת הסטודיו עם הביצועים בהופעה חיה. מ בחינה מוזיקלית ההופעה הייתה טובה מאוד - מדויקת, חדה, הכל בדיוק במקום, אבל התלהבות לא הורגשה יותר מדי – אני מניח שהאשמה בקהל המועט, במיוחד כיוון שאחרי 23:30 הוא התחיל להתפוגג. הם נראו טבעיים מאוד על הבמה – שום פוזה, שום זיוני מוח לא קשורים – מתנהגים כרגיל, אבל היה לי רושם שהם היו טיפה מאוכזבים (למרות שהם לא הפגינו את זה) - עוד 40 או 50 איש בקהל כנראה היו משפרים את המצב. הבנתי שהופיע איתם בסיסט ממלא מקום (מר. אנת'רקס) שהציג את כישורי הבאס הסולידיים שלו יחד עם פלג הגוף העליון האתלטי – הייתי אומר שהתמונות שצילמתי מספיק טובות כדי לככב בפלייגירל. (אם כבר מדברים על תמונות – אין יותר מדי, כי הבמה הייתה מכוסה עשן משהוא בן זונה בזמן שהם ניגנו. ולכל הכולירות אם המצלמות שהילכו על הבמה בהופעה של גאדראת' – שימו לב לתמונות בגלריה ותראו שניתן להשיג תוצאות גם מבלי לתבוע בעלות על הבמה). דימון (שעם הראש המגולח שלו נראה כמו איזה סקינהד אוקראיני,) ביצע את הפעלול הנודע של נפילה לקהל ולתוך ריקוד פוגו, הזדמן לי לדחוף אותו מספר פעמים לפני שמיהר חזרה לבמה. מר בלאקסמית' טיפל בתופים טיפול לא רע בכלל – יותר טוב מבהופעה הקודמת שלהם. ברגע מסויים הוא נכנס לטראנס, כך זה נראה, או שאולי הוא חזה באיזה התגלות מקודשת למתופפים בלבד. הגיטרות היו יציבות, זה הבסיס לסאונד של סטריידנט, לדעתי. השירה – טובה כרגיל, פחות צווחנית מהאלבום, מה שמהווה שיפור.
בובת קרטון שמסמלת את אוייבינו (החל מהמוסלמים והממסד ועד העלאת המס על אלכוהול) נזרקה מהבמה על מנת להיות מושמדת בידי הקהל, אך כיוון שאנחנו לא פאנאטים אלא ת'ראשרים, פשוט שיחקנו איתה כדורגל. חבריו של מייק מטאליץ' (כלומר, הגיטריסט) מהצבא (הגיטריסט הוא איש קבע מקולל) דרשו לשמוע את יצירת המופת המוערכת "Fucking Army" כי הם היו חייבים ללכת, אך קיבלו סירוב ופקודה להשאר. "סטריידנט" נוגן במקום. הייתה בעיית סאונד קטנה לאורך המופע כולו – מדי פעם באס התופים גבר על כל כלי הנגינה. אומנם זה לא היה נורא, כיוון שזה לא קרה לעיתים תכופות. אמרגנית הלהקה – בחורה בשם דליה, הוזמנה לבמה לנגן על הבאס בשיר "To Beer or not to Beer" - רצועת הבאס והבאס עצמו נפלו לה כל הזמן. עדיף להשאיר אותה בגזרת הניהול. אחרי שרוב האלבום נוגן, נערכה תחרות שתייה קטנה על הבמה (אליפות וודקה, כפי שהוגדר). וכאן אני רוצה לומר משהו מאוד חשוב ילדים וילדות. אל תשתו וודקה זולה! יש לי נסיון נרחב בתחום – אחרי ששתיתי כמעט כל דבר שהשוק הישראלי מציע, החל מאלכסנדרוף, סטופקה, קגלביץ', מקורמיק, קאזאצ'וק, גורלקה דולג ופרפקט, אל סיברוקס, רויאלטי, אורסוס, פינלנדיה, אבסולוט, וואן גוך, SV, וסמירנוף, דאנזקה, רוסקי סטנדרט, סטוליצ'נאיה, קרמלבסקיה ובריליאנט, אני יכול לומר בפה מלא – איכות וודקה היום היא הבריאות שלכם מחר. אז "פרפקט" היא מחוץ לתחום, זו הדרך המושלמת לגהנום, חולי ומוות – העשויה מאלכוהול טורקי זול, כמו מרבית הוודקות המקומיות המחורבנות. אם יש לכם מעט כסף – אני אישית ממליץ על דאנזקה, עדיף לתמוך בדנמרק מאשר בטורקיה, אתם לא חושבים? אם יש לכם כסף בכלל – נמירוף האוקראינית היא בחירה לא רעה. אם אין לכם אפילו אגורה – פשוט אל תשתו, תישארו פיכחים ותתמודדו עם המציאות המחרידה.
בכל מקרה, במהלך תחרות השתיה נאלצתי לעזוב, מה שגרם לי לפספס את
"Fucking Army" האהוב, הקאברים ומה שבא אחר כך. יום רביעי הוא לא יום טוב במיוחד להופעה, ולמרות שהבעת תמיכה בסטריידנט חשובה לי וההופעה הייתה כיפית מאוד, בחצות הלכתי הביתה לישון. אז אני לא יודע מי זכה בתחרות שתיית הוודקה.
"Fucking Army" האהוב, הקאברים ומה שבא אחר כך. יום רביעי הוא לא יום טוב במיוחד להופעה, ולמרות שהבעת תמיכה בסטריידנט חשובה לי וההופעה הייתה כיפית מאוד, בחצות הלכתי הביתה לישון. אז אני לא יודע מי זכה בתחרות שתיית הוודקה.
תשמע את זה,
ReplyDeletehttp://www.youtube.com/watch?v=OGkEaK2Vxyc